GLADIATOR
 

עלילות המרד הגדול ודיכוי בידי המשתתפים בחגיגה

 

בנקודות:

• המצב בירושלים מתקרב לקצה תחת נציב רומי מושחת.

• פרוץ המרד בירושלים.

• התפשטות לגליל - סכסוכים עם הסורים והיוונים, קרבות אתניים.

• נשלח לגיון שנכשל בדיכוי המרד.

• התארגנות צבאות בגליל - אך בפילוג.

• קיסר רומא שומע שהלגיון שהיה אמור לדכא את המרד לא מצליח, שולח גנרלים להשתלט על המרד.

• תמיכות של פופיליה ומודיאה, הצטרפות ד'הב בסוריה, הגעת הגנרלים ואימון בעכו, כריתת ברית עם סלומון על ציפורי.

• כיבוש ידפת.

• דיכוי המרד בגליל.

• החגיגה.

 

פרוץ המרד 

בשנת 66 לספירה, ירושלים הייתה חבית נפץ פוליטית שרק חיכתה להתפוצץ. השילוב בין ייאוש ממותו של המלך אגריפס הראשון, מאבקי כוחות פנימיים בקרב היהודים, ושלטון של נציב רומי מושחת ואכזר, יצרו מצב פוליטי שברירי. על אף נסיונות ההרגעה של אגריפס השני, המלך שמלך תחת חסותם של הרומאים, פרץ בירושלים המרד הגדול.

המרד התפשט במהרה לכל רחבי הארץ. בעוד ירושלים נכבשת על ידי המורדים, ברחבי פרובינקיאת "יודיאה" (יהודה) התפשטו מהומות. בערים רבות שהיה בהן מגוון אתני - יהודים, סורים, ויוונים, הפכו המהומות למלחמה בין הקבוצות. בקיסריה הסורים ניצלו את ההזדמנות וטבחו בשכניהם היהודים, ובסקיתופוליס (בית שאן של ימינו), כרתו היהודים והסורים ברית, שנשברה כאשר הסורים בגדו ביהודים והרגו אותם באלפיהם. פרעות דומים פרצו במקומות רבים אחרים. כתגובה טבחו היהודים בתושבי פילדלפיה, אשקלון, עכו וערים נוספות. באלכסנדריה, המהומות הפכו ללחימה של ממש בין היהודים ליוונים, ולאחר כשלון נסיונות ההרגעה של המושל, שהיה יהודי מומר, טבחו החיילים הרומיים ביהודים. 

 

נסיון הדיכוי הראשון וביצור הגליל

לאורך כל שלהי הקיץ, המהומות רק הלכו והחמירו, כאשר הנציבים הרומיים לא מצליחים להרגיע את המצב. נציב רומא בסוריה נשלח בראש צבא המונה 36,000 לוחמים להשליט סדר בירושלים ובפרובינקיה כולה, אך המצור על ירושלים נכשל והצבא נסוג. 

יוסף בן מתיתיהו נבחר למפקד הגליל, ונשלח מירושלים לפקד על האזור. 19 ערים, ביניהן יודפת, צפת, טבריה, וציפורי, בוצרו. אך החזית היהודית בגליל לא הצליחה להיות מאוחדת לאורך זמן: יוחנן מגוש חלב טען שיוסף בן מתיתיהו משתף פעולה עם הרומאים, וההנהגה בגליל התפצלה.

​

הגעת הגנרלים לארץ ותמיכת הבתים בדיכוי המרד

קיסר רומא, שבילה באותם ימים ביוון לרגל האולימפיאדה, זעם כששמע שנציב סוריה לא הצליח לדכא את המרד, ושלח גנרלים חדשים מגובים בעשרות אלפי חיילים ליודיאה. נוצר קשר בין הגנרלים לבית פופיליה, משפחה רומאית עשירה שבגליל, שתיווכו עסקה עם בית מודיאה העשיר מרומא לתמיכה כלכלית במלחמה, ועם בית סלומון מציפורי לתמיכה מתוך העיר היהודית. את רוב כח הלחימה קיבצו הגנרלים בסוריה מלגיונות רומיים, שקיבלו חיזוק מאלפי שכירי החרב של משפחת ד'הב (שהצטרפו ללחימה בתיווך בית סלומון), וכוחות נוספים הגיעו מאלכסנדריה. יחד כללו כוחות הצבא ארבע לגיונות וחילות עזר המונים יחדיו 60,000 חיילים. הכוחות הגיעו דרך הים אל עכו, שם פגשו הגנרלים בכמה משפחות אצילות יהודיות מציפורי, בהובלת בית סולומון, שנשבעו להם אמונים.

הגנרלים החליטו לחכות עם המתקפה לאביב, והחליטו לחנות ולהתאמן בינתיים בגליל, ולהעביר שם את חורף 67. בית טרביאטה היווני, בעל הוילה ושטחים בפאתי סקיתופוליס, הזמין אותם לחנות חלק גדול מהצבא בשטחם. 

 

דיכוי המרד

עם בוא האביב, הגיעו צבאות רומא לציפורי שנכנעה בפניהם לאחר שמנעה כניסה של צבא המורדים היהודי. היעד הרומי הקריטי הבא היה כיבוש יודפת, שהייתה נקודה אסטרטגית לשליטה בגליל כולו. במשך שישה שבועות הטיל הצבא הרומי מצור על יודפת, אך לא הצליחו לבקע את חומות העיר, עד שיהודי נמלט שנתפס הודה שהמצב בעיר אנוש ושבשמירת האשמורת האחרונה ישנים השומרים. יודפת הותקפה ונפלה, ונפילתה בישרה את כשלון המרד היהודי בצפון הארץ - אחריה טבריה נכנעה ללא קרב, וישובים רבים נפלו במהירות. המרד בגליל דוכא סופית תוך חודשים ספורים, עד סוף קיץ 67. 

 

כעת, בשנת 68 לספירה, לפני המשך דיכוי המרד בירושלים ובדרום הארץ, עצרו הגנרלים, הבתים התומכים בלחימה, ואצילי האזור, לחגיגת ניצחון של שלושה ימים בוילת בית טרביאטה שהציעו ראשונים לארח את האירוע הגדול.